Daf 14b
תָּא שְׁמַע קִבֵּל הַכָּשֵׁר וְנָתַן לַפָּסוּל יַחְזִיר לַכָּשֵׁר
Rachi (non traduit)
יחזיר לכשר. שנתנו לו ואשמעינן תרתי בה חדא דלא מיפסל במאי דאפסקיה פסול ואשמעינן בה דהולכה זו שעשה הכשר שלא ברגל שהושיט לפסול שהיה עומד בצד המזבח לא נעשית בהכשר ולא שמה הולכה דקתני יחזירנה למי שנתנה לו ואי הולכה שלא ברגל שמה הולכה אמאי יחזירנה לאחור יבא כשר ויטלנה מידו לצד המזבח וזה לא יושיטנה לו אלא דמעשה אצטבא בעלמא עביד:
אִיתְּמַר אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הוֹלָכָה שֶׁלֹּא בָּרֶגֶל לֹא שְׁמָהּ הוֹלָכָה
Rachi (non traduit)
לא שמה הולכה. ואינה כשרה להוליכה כן ואין מחשבה מפגלת בה:
אֵימָא יַחְזוֹר הַכָּשֵׁר וִיקַבְּלָהּ
Rachi (non traduit)
אימא יחזור כשר. לצד המזבח ויקבלנו יטלנו מיד הפסול דהולכת כשר קמא כשרה:
הָתָם נָמֵי דְּנָיְידִי פּוּרְתָּא וּמַאי קָא מַשְׁמַע לַן בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ
תָּא שְׁמַע שָׁחַט יִשְׂרָאֵל וְקִבֵּל הַכֹּהֵן נְתָנוֹ לַחֲבֵירוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵירוֹ
Rachi (non traduit)
נתנו לחבירו. דקתני התם הכהנים עומדים שורות שורות:
ת''ש דתנן בסדר הפסח שחט ישראל כו'. כן היה דרכן לעשות:
דִּלְמָא יוֹשֵׁב דְּקָשָׁיֵיף מֵישָׁף עוֹמֵד דּוּמְיָא דְּיוֹשֵׁב דְּנָיֵיד פּוּרְתָּא
Rachi (non traduit)
דשייף מישף. שמגרר עצמו לצד המזבח שייף משפשף בקרקע שייף מגרר כמו שייף ליה מישחא (שבת דף י:) שף אחת ובועט שתים (מנחות דף עו.) פדיי''ר ודכוותה דוק מיניה בעומד דכשרה דנייד פורתא בשפשוף רגלים:
תָּא שְׁמַע וְכֵן יוֹשֵׁב וְכֵן שְׂמֹאל פָּסוּל הָא עוֹמֵד דּוּמְיָא דְּיוֹשֵׁב כָּשֵׁר
Rachi (non traduit)
וכן כהן יושב. קתני דפסול בהולכה [הא עומד] דאינו מוליך אלא בהושטת יד דומיא דיושב כשר אלמא שמה הולכה:
אִיבַּעְיָא לְהוּ הוֹלָכָה שֶׁלֹּא בָּרֶגֶל שְׁמָהּ הוֹלָכָה אוֹ לֹא שְׁמָהּ הוֹלָכָה
Rachi (non traduit)
שמה הולכה. ופסלה בה מחשבה לרבנן או אם עשאה זר פסולה:
או לא שמה הולכה. ולא פסלה מחשבה:
Tossefoth (non traduit)
(כל זה בהג''ה דאיבעיא להו) איבעיא להו הולכה שלא ברגל שמה הולכה או לא. פרש''י לפסול בה מחשבה וגם בזר דאי שמה הולכה מחשבה שלא לשמו או פיגול פוסלת בה ואי לא שמה הולכה אינה קרויה עבודה וצריך להחזיר המזרק אחריו ולעשות הולכה ברגל וגם אם עשאה זר או יושב אין בכך כלום ויכול לתקנה בכהן [בהולכת רגל] דכהן או אם זר מוליך [בהולכת רגל] פסולה [ואינו] יכול לתקנה בכהן להחזירה ולהוליכה כהן וקאמר ת''ש וכן יושב פסול הא עומד דומיא דיושב שאינו זז ממקומו כשר אלמא הויא הולכה ועשה עבודה כתקנה ולכך נמי כי עשאה מיושב פסול דכתיב לעמוד לשרת אבל מיושב פסול לא מצי מוכח דהויא הולכה עבודה בלאו דיוקא [משום] דדלמא לאו עבודה היא ויושב פסול היינו כי לא תקנה ולא החזיר הדם לאחוריו לעשות הולכה אחרת:
אִיתְּמַר נָמֵי אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר הוֹלָכָה בְּזָר פְּסוּלָה אֲפִילּוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן
Rachi (non traduit)
אפילו לר' שמעון. דאע''ג דאמר ר' שמעון לא פסל בה מחשבה משום דאין היתר הקרבן תלוי בה ולא קרינא בה דברים המביאים לידי אכילה אבל עבודה הוי ליפסל בזר:
וְלָאו כָּל דְּכֵן הוּא וּמָה הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ דְּלָא מְעַכְּבָא כַּפָּרָה בָּעֲיָא כְּהוּנָּה הוֹלָכַת דָּם דִּמְעַכְּבָא כַּפָּרָה [לֹא כָּל שֶׁכֵּן] (מִיבַּעְיָא)
הֵיכָא דְּגַלִּי גַּלִּי וְהֵיכָא דְּלָא גַּלִּי לָא גַּלִּי
Rachi (non traduit)
היכא דגלי גלי. הולכת אברים דגלי בהן כהן בעינן כהן אבל הולכת הדם דלא גלי בהו כהן לרבי שמעון דאפשר לבטלה לא בעי כהן:
וַהֲרֵי הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ דַּעֲבוֹדָה שֶׁאֶפְשָׁר לְבַטְּלָהּ הִיא וּפְסוּלָה בְּזָר דִּכְתִיב וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן אֶת הַכֹּל וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְאָמַר מָר זוֹ הוֹלָכַת אֵבָרִים לַכֶּבֶשׁ
Rachi (non traduit)
הולכת אברים אפשר לבטלה. שאם רצה מפשיט ומנתח אצל המזבח:
Tossefoth (non traduit)
והרי הולכת אברים לכבש דאפשר לבטלה ופסולה בזר דכתיב והקריב הכהן את הכל המזבחה ואמר מר כו' שאני הכא דגלי קרא. הקשה ה''ר אליהו מאברוויקא הקדוש דבפ''ב דיומא (דף כז.) אמרינן מדאצטריך למכתב כהן בהולכת אברים לכבש פי' לגופיה לא אצטריך אלא לגלות דהולכת עצים למזבח לא בעי כהן ומדאצטריך מעוט להולכת עצים א''כ סידור ב' גזרי עצים בעי כהונה (בלאו קרא מטעם) וא''כ רבי שמעון דבעי ב' כהנים התם (דף כו:) לשני גזרי עצים מנא ליה דהא כהן דכתב גבי הולכת אברים אצטריך לגופיה משום דאפשר לבטלה וי''ל דרבי שמעון לטעמיה דאמר התם (דף מה.) הצתת אליתא לא צריך למכתב ביה כהן דוכי תעלה על דעתך שזר קרב למזבח ורבנן אפשר דעביד במפוחא וא''כ רבי שמעון ע''כ שני גזרי עצים בעו כהונה בלא קרא מטעמא דוכי תעלה על דעתך כו' דכמו דלית ליה במפוחא לית ליה אפשר להו בזריקה אבל לרבנן אית להו בזריקה כמו דאית להו במפוחא וכהן דגבי הולכת אברים לגופיה לא אצטריך דהא לית טעמא דאפשר לבטלה אלא לגלות על שני גזרי עצים דבעי כהונה ובפ' הקומץ רבה (מנחות דף כ.) אמר לא מלח כהן אלא זר פריך וכי תעלה על דעתך שזר קרב יש לומר דאפילו לרבנן דאית להו במפוחא וזריקה פריך שאין יכולין למלוח בטוב על ידי זריקה:
שִׁיכּוֹר וּבַעַל מוּם בְּקַבָּלָה בְּהוֹלָכָה בִּזְרִיקָה פָּסוּל וְכֵן יוֹשֵׁב וְכֵן שְׂמֹאל תְּיוּבְתָּא
Rachi (non traduit)
שיכור. היינו שתוי יין:
Tossefoth (non traduit)
שיכור. פירש בקונטרס שתוי יין ולא משמע כן בפרק מומין אלו פסולין באדם (בכורות דף מה:) אלא שיכור בשאר דברים המשכרים ודלא כר' יהודה דאמר מחלי עבודה מיהו שיכור דתנן התם ודאי לא הוי שתוי יין כדפרי' התם בהדי מומין דמחלי עבודה בעי למיחשבה אבל שיכור דהכא פשטיה משמע שתוי יין והא כדאיתא והא כדאיתא ולכולי עלמא מחלל לעבודה כדפריך התם בפשיטות אחולי מיחל עבודה הוא:
אָמַר רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי מִידֵּי דְּהָוֵה אַמַּרְאוֹת נְגָעִים דְּלָאו עֲבוֹדָה הִיא וּבָעֲיָא כְּהוּנָּה
וְלָאו כָּל דְּכֵן הוּא קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הָוְיָא עֲבוֹדָה קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ לָאו עֲבוֹדָה הִיא
שָׁאנֵי פָּרָה דְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הִיא
Rachi (non traduit)
שאני פרה. וחילוק טעם זה אינו מטעם עבודה דהא אינה קדושת מזבח אלא קדושת דמים בעלמא כקדשי בדק הבית ועל כרחך טעם הפוסל בה לאו משום תורת עבודה אלא גזירת הכתוב בעלמא היא אבל בקדשי מזבח דשייכי בהן עבודות לא חשיבא להיות עבודה:
Tossefoth (non traduit)
שאני פרה דקדשי בדק הבית היא. בפ''ק דחולין (דף יא.) פירשתי:
וְלָא וְהָאָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב שְׁחִיטַת פָּרָה בְּזָר פְּסוּלָה וְאָמַר רַב עֲלַהּ אֶלְעָזָר וְחוּקָּה כְּתִיב בַּהּ
Rachi (non traduit)
ואמר רב עלה. לפרושי למילתיה מאי טעם פסולה דכתיב בשחיטתה ונתתם אותה אל אלעזר הכהן ושחט וכתיב בה בפרה חוקה וכל היכא דכתיב חוקה עכובא:
אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי וְהָא שְׁחִיטָה דַּעֲבוֹדָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַטְּלָהּ וּכְשֵׁרָה בְּזָר אֲמַר לֵיהּ שְׁחִיטָה לָאו עֲבוֹדָה הִיא
Rachi (non traduit)
ומשני שחיטה לאו עבודה היא. מדאתכשרו בה כל הפסולים אבל מידי דהוי עבודה ואי אפשר לבטלה פסול בזר:
והא שחיטה כו'. אלמא טעם לא בהא תלי וליכא למיפשט לרבנן דמשום דסבירא להו דהולכה אי אפשר לבטל א''כ בשחיטה דאי אפשר לבטל תיפסל בזר והא שחיטה בזר כשרה:
Tossefoth (non traduit)
הג''ה שחיטה לאו עבודה היא. פירש בקונטרס מדאתכשרו בה כל הפסולים ואי אפשר לומר כן דאהכשר זר גופה מייתי לה [הכא] ובפ''ק דמנחות (דף ו:) ומיהו יש ליישב פירושו דכיון דבשום מקום לא בעי כהן בשחיטה לאו עבודה היא ולהכי פריך עלה מפרה וה''ר יעקב דאורלינ''ש מפרש לאו עבודה היא לפי ששוה בחולין ובקדשים א''כ לאו מטעם עבודה צוה המקום שחיטה ולי נראה לאו עבודה היא מדמכשרינן לקמן בפ' שני (זבחים דף כו.) עומד בדרום והושיט ידו לצפון ושחט בקדשי קדשים ובמקבל פסול דדרשינן אותו בצפון ולא שוחט בצפון אבל מקבל בצפון ובשלמים מכשירין עומד בחוץ והושיט ידו לפנים ושחט ואם קבל קבלתו פסולה דדרשינן בפ' כל הפסולין (לקמן זבחים דף לב:) בן הבקר לפני ה' ולא שוחט לפני ה' אבל קבל קבלתו פסולה משום דכתיב לעמוד לפני ה' לשרתו אלמא כל שירות לפני ה' ש''מ מדמכשיר רחמנא עומד בחוץ והושיט ידו לפנים ושחט מכלל דשחיטה לאו עבודה היא ועוד מדאמר בההיא שמעתא בפ''ב (דף כו.) נתלה ושחט שחיטתו כשרה דשחיטה על ירך אמר רחמנא ולא שוחט על ירך (אמר רחמנא) אלמא דשחיטה לאו עבודה היא דאי עבודה היא לא הוה מכשר רחמנא בכי האי גוונא דהא נתלה וקבל אמרינן דקבלתו פסולה משום דאין דרך שירות בכך ומדפריך הכא ובפ' חטאת העוף (לקמן זבחים דף סח:) ובפ''ק דמנחות (דף ו:) מפרה דאמר רב שחיטת פרה בזר פסולה משמע קצת כפי' הקונטרס מיהו גם לפי מה שפירשתי יש ליישבו אבל קשה לי לפירושו דא''כ לשמעון התימני דבעי פרק כל הפסולין (לקמן זבחים דף לב:) שיהא ידיו של שוחט לפנים מן הנשחט הויא שחיטה עבודה:
והא שחיטה שאי אפשר לבטלה וכשרה. פרש''י אלמא לאו באפשר לבטלה תלי ואת אמרת לרבנן פסול ותימה דמאי פירכא לרבנן ודאי לא בהא תלי והא דפסלי בהולכה משום דמקבלה ואילך מצות כהונה אלא פריך דמכשיר לר' שמעון משום דאפשר לבטל הא לא תלי בהא מדמכשר זר בשחיטה אע''ג דאי אפשר לבטלה ובסמוך דפריך מהולכת אברים לרבי שמעון פריך וכן דמייתי אמר ר' אלעזר הולכה בזר פסולה לרבי שמעון:
רַבָּה וְרַב יוֹסֵף דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ הוֹלָכָה בְּזָר מַחְלוֹקֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבָּנַן רַבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר עֲבוֹדָה שֶׁאֶפְשָׁר לְבַטְּלָהּ לָאו עֲבוֹדָה הִיא כְּשֵׁרָה בְּזָר לְרַבָּנַן פְּסוּלָה
דְּעָבֵיד מַעֲשֶׂה אִצְטְבָא
Rachi (non traduit)
מעשה איצטבא. עומדין במקומן הזר אצל הכהן המקבל והכהן נותנו לו ואוחזו עד שבא הזורק ונוטלו מידו ואין הזר מקרבן לצד המזבח לא בהולכת רגל ולא בהושטת יד אלא כאיצטבא זו שמניחין כלי עליה:
וְהָא רַב חִסְדָּא קְרָא קָאָמַר
one who is intoxicated and one who is [physically] blemished are unfit to receive [the blood], carry [it] and sprinkle [it], and the same applies to one who is sitting and to [the performance of these by] ‘the left hand. This is indeed a refutation! But R. Hisda quotes a text? — It means that he [the zar] served as a [mere] post. (1) Rabbah and R. Joseph both maintained: Carriage by a zar is a [subject of] controversy between R. Simeon and the Rabbis. [According to] R. Simeon who says that a [Temple] service which can be dispensed with is not a service, [carriage] by a zar is valid. But according to the Rabbis it is invalid. Said Abaye to them: But slaughtering is a service which cannot be dispensed with, and yet it is valid [when done] by a zar? — Slaughtering is not a service, he replied. (2) Is it not? Surely R. Zera said in Rab's name: The slaughtering of the [red] heifer by a zar is invalid; and R. Papa (3) observed thereon: [The reason is because] ‘Eleazar’ and ‘Statute’ are written in connection with it. (4) — The [red] heifer is different, because it is of the holy things of the Temple repair. (5) But does it not follow a fortiori: it is a service in the case of the holy objects of the Temple repair, yet it is not a service in the case of holy objects dedicated to the altar! (6) — Said R. Shisha the son of R. Idi: Let it be analogous to the inspection of [leprous] plagues, which is not a service, and yet requires the priesthood. (7) Yet the carrying of the limbs to the ascent (8) is a service which can be dispensed with, (9) and yet it is invalid [when done] by a zar, for it is written, And the priest shall offer [bring near] the whole, and make it smoke [burn it] upon the altar, (10) and a Master said: This refers to the carrying of the limbs to the ascent? — Where [Scripture] has revealed [that a priest is required], it has revealed [it], but where [Scripture] has not revealed [it], it has not. (11) But does not [the reverse] follow a fortiori: if the carrying of the limbs to the ascent requires the priesthood, though it is not indispensable to atonement, (12) how much the more [does] the carrying of the blood [require a priest], seeing that it is indispensable to atonement! (13) It was stated likewise: ‘Ulla said in R. Eleazar's name: Carriage by a zar is invalid even according to R. Simeon. It was asked: Is carriage without [moving] the foot (14) called carriage (15) or not? — Come and hear: And the same applies to one who is sitting and to [the performance of these by] the left hand, [which renders it] invalid. Hence standing similar to sitting (16) is valid! — [No:] perhaps sitting means that he drags himself along, [and then] standing similar to sitting means that he moves slightly. Come and hear: A [lay-] Israelite slaughtered [the Passover-offering] and a priest received [the blood]; he handed it to his colleague, and his colleague to his colleague! (17) — There too it means that they [the priests] moved slightly. Then what does he [the Tanna] inform us? (18) — That in the multitude of people is the king's glory. (19) Come and hear: If a fit person received [the blood] and handed it to an unfit one, the latter must return it to the fit one! (20) — Say, the fit person must go round and take it. (21) It was stated: ‘Ulla said in R. Johanan's name: Carriage without [moving] the foot is not called carriage.

(1). On which the blood was placed. A priest received the blood and gave it to the zar, who held it until another priest took it from him and carried it to the altar. Thus the zar did not carry it himself but was completely passive.
(2). Rashi: Since it may be done by all who are otherwise unfit to perform the sacrificial service.
(3). Emended text (Bah).
(4). Num. XIX, 2 seq.: This is the statute of the law which the Lord hath commanded, saying: Speak unto the children of Israel, that they bring thee a red heifer... and ye shall give her unto Eleazar the priest... and he shall slaughter her (this is the literal translation, not as E.V.) before his face. Thus the text specifies that Eleazar, viz., a priest, must slaughter, and by referring to it as a ‘statute’ intimates that this is indispensable. This proves that slaughtering is a service.
(5). This is the technical term for all objects dedicated to the Temple which cannot be sacrificed.
(6). Surely if it is a service in the former case it is all the more so in the latter.
(7). And likewise with the red heifer, being of the holy things of the Temple repair, the slaughtering thereof is not deemed in the category of Temple services, and the requirement of a priest is a special feature of the ritual connected therewith.
(8). The inclined ascent leading to the altar. — These limbs were carried there for burning.
(9). By slaughtering the sacrifice near the altar, and burning the limbs on the spot.
(10). Lev. I, 13.
(11). Hence according to R. Simeon the carrying of the blood to the altar may not require a priest, notwithstanding that the carrying of the limbs does,
(12). Even it the limbs are not burnt at all the purpose of the sacrifice is achieved.
(13). Var. lec. add: this is indeed a difficulty.
(14). When the blood is merely transferred by hand.
(15). So that an illegitimate intention will disqualify the sacrifice, on the view of the Rabbis; and likewise if it is performed by a zar.
(16). Viz., standing without moving.
(17). This is a description of the sacrifice of the Passover. The priests stood in rows, passing the blood from one to another, until it reached the altar for sprinkling. Thus the blood was carried without the priests moving their feet.
(18). In stating that the priests were drawn up in rows.
(19). Prov. XIV, 28.
(20). Hence carrying without using the feet does not count at all. For otherwise the unfit might simply be regarded as a post on which the fit person had placed the blood, and it would not be necessary for the former to return it to the latter, but simply for another fit person to come and take it.
(21). He must go to the other side of the unfit and take it from him. In that case his first carriage definitely counts.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source